פרק שלישי מערכת הפריבילגיות החרדית

ההנהגות החרדיות והציבור החרדי מודעים לזעם ולעוינות שמעוררת ההשתמטות המתרחבת בקרב הרוב הלא ‑ חרדי ולסיכונים שאלה מציבים בפניהם . לכאורה עמד לרשותם פתרון נוח ‑ להסכים מרצון לגיוס של חלק מתלמידי הישיבות ( לדוגמה, הרבע החלש ביותר אינטלקטואלית בכל מחזור ) . אפשר לשער שבייאושם, המערכת הפוליטית ובית המשפט העליון היו מקבלים פתרון כזה בהקלה . רוב הציבור היה מסכים, ולו כדי לפרנס תחושה של אחדות מדומה ובשל החשש מפני המתח החברתי שיגרום גיוס כללי בכפייה . הסדר כזה היה משרת יפה גם את הצרכים המעשיים של הצבא . הקורבן נראה על פניו ראוי : תמורת ויתור על המיעוט הכשיר פחות מבין תלמידי הישיבות, החרדים יקבלו חסינות ארוכת טווח מפגיעה כוללת בפריבילגיית ההשתמטות . ההתעקשות של כל שדרות ההנהגה החרדיות ואיתן של הציבור החרדי, שכל צעיר חרדי שהרבנים מגדירים כתלמיד ישיבה יהיה זכאי לפטור משירות צבאי, נובעת מהחיוניות של הפטור לשימורה של המובלעת . הפטור משירות צבאי מקנה לקהילות החרדיות יתרונות מובהקים בשימור הדור הצעיר בגבולות המובלעת . הצעירים החרדים אינם נדרשים לפגוש בדרכי חיים אחרות ובהשקפות עולם אחרות ברגעים מכריעים ...  To the book