אפילוג

רובוטים אינן מהפך גדול כל כך ‑ בהתחשב בעובדה שכסופר הוא בורא יצורים מלאכותיים כל הזמן : "אנשים נקשרים לדמויות שאני בורא ומפתחים כלפיהן רגשות עמוקים . זה לא נראה לנו מוזר, בדרך כלל . אנחנו בוראים עולמות שלמים סביב דמויות בדויות . גם בקולנוע זה אותו דבר" . ואכן, ספרים חיים בתוכנו ואנחנו חיים בין דפיהם כהשתקפויות והתגלמויות של דמויות . אבל אישיגורו בכל זאת מבקש מאיתנו להרהר בבעיה המוסרית של שימוש בטכנולוגיה להפגת בדידות של בני אדם . דמות האם ב"קלרה והשמש" תוהה אם הקשר שלנו עם אדם אחר ‑ האהבה שאנחנו מרגישים כלפיו ‑ שואב את ייחודיותו פחות מהאדם האהוב ויותר מהאופן שבו הוא נטמע באוהביו של אותו אדם : סוג של השלכה . אישיגורו מציג את התפיסה הזאת כמעוררת שאלות עמוקות וסיכונים משמעותיים . האם בני אדם הם סך כל הנתונים שלהם ? האם ניתן להעביר את אהבתנו לאדם מסוים אל מכונה ? האם אין איזה דבר נוסף שניתן לחלץ מתוך הנתונים, משהו אנושי בתכלית ‑ שמא נקרא לו נשמה ? במרוץ המתמיד ליצירת בינה מלאכותית חזקה יותר ויותר, המגולמת ברובוטים שנהפכים דומים יותר ויותר לבני אדם, האם נצליח להמשיך ולהיאחז בנקודת המוצא שלפ...  To the book