אחרית דבר

194 מיוון לבּירקֶנאוּ אַלָה . אבל שוב הם התעייפו ועשו עוד הפסקה . אחרי חמש שעות, כשהייתי בטוח שהאפרוחים שלי כבר התעופפו להם מן הקן, יכולתי לדבר . ובאמת, הגרמנים נכנסו עוד פעם, והפעם הם הביאו פּלטה חשמלית . 'תתפשט', הם אומרים לי . 'אוי ואבוי', אני חושב, 'המנוּולים הולכים לצלות אותי ! ' – ואני שואל אותם : 'מה אתם רוצים ממני שאתם מענים אותי ? ' – 'את החותן שלך', הם אומרים לי ( סבא היה בנקאי נודע ואחד מראשי הקהילה בסלוניקי ) . 'וכל הזמן הזה אתם לא אומרים לי את זה ? הייתי יכול להגיד לכם איפה הוא' . ואתם בטח כבר מבינים מה קרה אחר-כך, עוד פעם עשו ממני קציצות" . ואנחנו, הילדים, צחקנו מאיך שאבא שלנו עשה צחוק מהגרמנים . שני אנשים דחפו אותי לעסוק בשואה, ובמיוחד באירועים שהתרחשו במחנה אושוויץ-בּירקֶנאוּ, וגם זה קרה רק כשהגעתי לגיל שישים וחמש . האחת היא אחותי לילי, שתמיד מילאה תפקיד מרכזי בחיי . לילי מצאה את כתבי-היד הראשונים של אבא שלנו ופירסמה אותם בישראל באנגלית, בלי שידעתי דבר על כך . כששלחה לי את הספר וקראתי את כל הפרטים, ובייחוד אלה שמתייחסים להתקוממות של הזוֹנדרקוֹמנדוֹ, משהו השתנה בתוכי . ה...  To the book