מאושוויץ למאוטהאוזן

180 מיוון לבּירקֶנאוּ אחשוב עליהם תמיד, אף-על-פי שאני עצמי נתפסתי כדי שהם לא יאבדו . אני מראה להם שמבּירקֶנאוּלאושוויץ יש חמישה קילומטר, אלה שיצאו לדרך למרבה הצער לא היו מסוגלים בכלל לצעוד ואנחנו נמצא שמיכות זרוקות בדרך . בסוף אנחנו מחליטים לצאת לדרך, או יותר נכון להתחמק מעיני השומרים, אחד אחרי השני, והנה אנחנו כבר בתוך שאר העצירים, משלבים זרועות כמו שדורשת הפקודה . כשאנחנו עוברים את שער המחנה כבר לילה, אף-על-פי שהשעה היא רק 6 לפנות ערב . אנחנו חושבים שמסתכלים עלינו, מסתכלים עלינו השומרים הקשישים, עם הרובה שמולבש באלכסון, שצועדים לצידנו, עם הידיים בכיסים כדי להתגונן מפני הקור העז . אבל שום דבר מכל זה, אף אחד, ממש אף אחד לא שם לב ליהודים המלוכלכים האלה שנגררים בקושי בשלג . וכך, בתוך המהומה של כמעט 30,000 עקורים מכל ארצות אירופה אנחנו עוברים אל חירות ארעית . אנחנו עוברים לאושוויץ, ושם אנחנו מתארגנים כולנו יחד . איזה בלגן, המחנה ממש נבזז, כל אחד לוקח מה שהוא רוצה, קופסאות שימורים, כיכרות לחם . אבל כמה כל אחד יכול לקחת עליו ? הקבוצה שלנו, בערך עשרים איש אם אני זוכר נכון, היא קבוצה נפרדת בת...  To the book