|
|
אֵרֶרָה 155 יוצאת-דופן, מייד התקבל . התחלנו לעבוד, בלי שמץ מושג על התוכנית שלו, ובתוך שעתיים מילאנו את המשאית עד למעלה . האיש כנראה שיכנע את עצמו שלאדם אחד יהיה יותר קל להימלט כי יהיה לו חופש פעולה והוא לא יצטרך להיות תלוי באחרים . אנחנו לא הסכמנו עם הרעיון הזה, אבל בכל מקרה הפסקנו לדבר כי היינו מאוד עסוקים בהתפתחות הכללית של המצב . המשאית יצאה לדרכה עם שוּפּוֹחמוש ליד הנהג ועוד שניים בארגז מאחור, ואיתם ארבעה אסירים . אנחנו, שנשארנו במשרפה, תפסנו שיחה . לכל אחד היה סיפור לספר . פולני אחד, לדוגמה, סיפר לנו הכל על המרד בגטו ורשה . הזמן עבר . אחרי הארוחה, בסביבות שתיים בצהריים, שמענו את הצפירה המתמשכת בלי סוף של הסירנה במחנה, סימן לכך שמישהו ברח . אבל לא ייחסנו לזה חשיבות, כי אזעקות שווא היו תופעה רגילה . כעבור שעה חזרה המשאית, ועליה רק שני שוּפּוֹואיתם שלושה אסירים שותתי דם . התגלה כי בהתאם לנוהל הרגיל, ברגע שהגיעו לוויסלה, החברים שלנו והשוּפּוֹירדו מהמשאית כדי לרוקן את האפר לנהר . משני צידי הרכב נמצאו אסיר ואיתו שוּפּוֹ . השוּפּוֹהשלישי והנהג השגיחו על שני האחרים . הם התחילו לעבוד בלהט,...
To the book |
|
|