|
|
הטבח נמשך 151 קלות למדי, והנשים נשארו עם הילדים, שהורשו לשחק כל היום במחנה . אף שוּפּוֹלא פיקח עליהם, לא היו מגדלי שמירה, ושום דבר לא העיד על כך שהם נמצאים במחנה ריכוז . לאמיתו של דבר, אורח החיים הזה לא היה שונה מאוד מאורח החיים הרגיל שלהם, פרט כמובן לכך שהם לא יכלו לעזוב את המחנה . בוקר אחד התעוררה סערת רוחות במחנה שלהם, אבל אף אחד לא ידע מה קורה . אפשר היה רק לראות שיירת קרונות רכבת של המחלקה הראשונה, מקושטים בדגלים ובפרחים ומלאים גברים צוענים, צעירים ומבוגרים, ולידה תזמורת צבאית שניגנה "לילי מַרלֶן" ושירים אחרים . גם הנוסעים שרו, והנשים והילדים נפרדו מהם לשלום ונתנו להם חבילות מזון . עד מהרה ניתן לנו הסבר : הפיהרר ציווה להקצות להם אזור מיוחד, במיוחד בשבילם . המולדת שהם השתוקקו אליה תהפוך סוף- סוף למציאות . הצוענים כולם יחיו שם במסגרת חברה דמוקרטית . בתור צעד ראשון בדרך לכך צריך היה, מטבע הדברים, להקים עיר שהם יגורו בה, וזאת היתה המשימה של הגברים שנסעו . אחרי שיקימו את הבניינים, הנשים והילדים יצטרפו אליהם . בסביבות אחת-עשרה בבוקר, בתוך האווירה השמחה הזאת, המלאה מנגינות, שירים ותקוות,...
To the book |
|
|