146 מיוון לבּירקֶנאוּ נזכור אותו לעולם . לצד המצבה לקורבנות שנרצחו באושוויץ צריך היה להציב פסל ראש של קמינסקי, כדי שכל מי שמבקר במחנה ילמד ויֵדע עליו . אנחנו, במשרפה 1 , בכלל לא ידענו על כל העניין, שכך או אחרת התרחש באמצע הלילה, כשכולם כבר ישנו . יותר מאוחר, אנשי משמרת הלילה סיפרו לנו שהם שמעו רעש של מכונית, אבל לא ייחסו לזה הרבה חשיבות . זה אומר שגם האנשים במשרפות 3 ו- 4 לא ידעו כלום, והאכזבה היחידה שהרגשנו עד לאותו רגע היתה על זה שנדחתה התוכנית שעבדנו עליה קשה כל-כך . כל מה שנשאר לנו לעשות הוא לנחם זה את זה, ולהבטיח שלא נוותר על הניסיון . לכן גם ברור שלמחרת בבוקר, בשעה שש, בזמן חילופי המשמרות, כשקראו לנו לבלוק 1 כדי לקבל דיווחים, הופתענו . הגענו לשם בריצה, נכנסנו, ומצאנו מולנו את כל הקבוצה של הזוֹנדרקוֹמנדוֹ, שתי המשמרות גם יחד . השתררה דומיית מוות . הנוכחות של עשרה קציני אס-אס, עשרה חיילים, קאפּוֹאחד וכל הרוסים, הבליטה עוד יותר את העובדה שקמינסקי נעדר מן המקום . קצין גבוה באס-אס קם והתחיל להתהלך סביבנו כאילו הוא סוקר אותנו במסדר . פתאום הוא התחיל לשאוג : "תשפכו הכל עכשיו ! איפה הנשק...
To the book