ניחוח של מרד

132 מיוון לבּירקֶנאוּ אחרת . עכשיו העתיד שלנו לא נראה רק מוטל בספק : היה ברור לחלוטין שמחכה לנו המוות . בינתיים, מספר האסירים החדשים שהגיעו כבר ירד לרמות הרגילות . הבורות הפסיקו לפעול, ושלחו אותי בחזרה למשרפה 4 . אבל שם הצלחתי לריב עם המשגיח, ובעקבות זאת הועברתי למשרפה 2 . הבוס החדש שלי היה קוֹצ'אק, שהשנאה התהומית שמילאה אותו נעשתה לאחד הכוחות המניעים של מרד האסירים . אז גם התחילו האנשים במשרפה 2 , בעידוד האסירים במשרפה 1 , לערוך הכנות למרד . בנקודה זו אני רוצה להביע הערכה לכל אלה שהיה להם חלק במרד . דבר ראשון יש לציין בנפרד את הרוסים, שרובם היו קצינים בצבא . המסירוּת והאומץ שלהם ראויים לכל שבח . אבל גם אחרים ראויים להוקרה על מעשיהם, ואני רואה חובה לעצמי לִמנות את כל אלה שעדיין שמורים בזיכרוני : האחים ונציה, האחים גָ'חוֹן, ז'וזף ברוך מקוֹרפוּ, קצין בצבא יוון וחתנו של ברוך ונציה מסלוניקי ; אֵרֶרָה, קצין בחיל הים ; אלבר נג'רי, שנסע לאמריקה ואולי עודנו בחיים ; ומאקיס יוחנן, מיאנינה, שחי עכשיו באתונה . יש עוד הרבה אחרים שאני לא זוכר . במיוחד בנוגע לאסירים במשרפה 1 , יש לחלוק כבוד מיוחד לקצ...  To the book