חַיידארי 85 להעביר אותנו לחַיידארי, התחנה האחרונה לפני שנצא לאושוויץ . הוציאו אותנו מהתא והעלו אותנו למסדרון הבניין, לחכות למשאית שתיקח אותנו לחַיידארי . שם העמידו אותנו עם הפנים אל הקיר, ופקדו עלינו להמשיך ולעמוד דום עד שיעלו אותנו לרכב . הסאדיזם של האנשים האלה, בלי ספק, נשאר חרות בזיכרון של כל מי שהכיר אותם . תארו לעצמכם שכולם שם, בכל פעם שעברו לידנו, בעטו בנו או חבטו לנו בראשים בחמת טירוף, באופן כזה שהפרצוף יוטח בקיר וכך לא ייפסק קילוח הדם . בן-אדם, אתה עובר לפני שורה של אנשים, שבצדק או שלא בצדק נלקחו לחקירה וכולם קורבנות החייתיות שלכם . יכול להיות שרבים מהם לגמרי חפים מפשע . חוץ מזה, בצדק או שלא בצדק, החוקרים כבר הפכו אותם למתים מהלכים . מה אתה בא עכשיו ומתערב ? ככה, בשביל הכיף ? לצערי, כאלה היו הגרמנים . לא יכלו להטיל מרות בלי להלך אימים ולשאוג בפראות . הטרור היה הבסיס למדיניות שלהם, והדבר נכון גם לגבי המכונות הדוממות שלהם . היזכרו, כל מי שחי אז, בשְטוּקוֹת . מדובר במפציצים שצוידו בצופרים, ואלה היו מופעלים בכל פעם שהמטוסים צללו להפצצה כדי לזרוע בהלה עם הרעש המפלצתי שהקימו . לקראת ...
To the book