המעצר שלי

המעצר שלי 77 בלבוש אזרחי כבר היו בתוך החנות . הבחורה גם לא הספיקה להחביא את הטבעת במגירה מתחת לקופה . השוטרים ביקשו ממני בנימוס ניירות . נתתי להם את תעודת הזהות שלי, שהיתה מסומנת וחתומה בידי הרשויות היווניות ושלטונות הכיבוש, עם חותמת מעוטרת בתבליט שסיפקה המפקדה הצבאית הגרמנית . בתעודת הזהות הופעתי בשם לֵיאוֹנידַס קוֹקינאקיס מחַנְיָה שבכרתים . אחרי שעיינו בה, הם ביקשו ממני להתלוות אליהם לתחנה, שנמצאה בתחילת רחוב השלושה בספטמבר, כמה צעדים מכיכר אוֹמוֹניָה . נרגעתי קצת, כי ידעתי היטב שכל מי שנלקח לשם לאימות פרטים משתחרר לחופשי אחרי שעתיים לכל היותר, במיוחד אם מדובר ביהודים . לרוע המזל, השמחה שלי לא נמשכה הרבה זמן . ברגע שהגענו להצטלבות הרחובות פָּנֵפּיסְטימִיוּופָּטיסִיוֹן, בדיוק לפני בית המרקחת של מָרינוֹפּוּלוֹס, אחד האס-אס פקד על אחד השוטרים לעצור מונית . שאלתי בשביל מה אנחנו צריכים מונית, שהרי אנחנו קרובים לתחנה . התשובה היתה אגרוף בפרצוף, והדם התחיל לזרום לי מהאף . מסביבנו נוצר מייד מעגל של אנשים שהתלחשו ביניהם . שום מונית לא עברה, והאס-אס התחילו להתעצבן . בין ההמון הבחנתי גם בכמה מכ...  To the book