האיטלקים נכנעים

70 מיוון לבּירקֶנאוּ והזמן עבר עלינו בהמתנה . חיכינו לנס שלא קרה מעולם . כשברחתי מסלוניקי עם אישתי, מלשין של הגסטאפּוֹ, שאיני מצליח לצערי להיזכר בשמו, ניסה לסחוט את החותן שלי וביקש ממנו 500 לירות זהב כדי לא לדווח על הדבר לגסטאפּוֹ . החותן שלי אמר לו אז שברחתי עם הבת שלו בחשאי, בלי להגיד לו כלום, והשארתי אותו ואת אישתו לבדם, ושלא מעניין אותו מה יקרה לי והלוואי שיתפסו אותי ושיירו בי . מיום ליום הלחץ של המלשין הלך וגבר, ובמקביל פחתו הדרישות שלו : מחמש מאות לירות הוא כבר ירד למאתיים . בגלל המצב הזה, חַדְזייַאנאקיס מיהר עוד יותר לשלוח את הוריה של אישתי לאתונה, ויום בהיר אחד הסחטן הבין שעבדו עליו . הוא רתח מזעם, והפך עולמות כדי לתפוס את החותן שלי . כפי שנודע לי בדיעבד, פעמיים הוא נסע בעצמו לאתונה כדי לנסות ולברר מה קורה . אחרי הסכם הכניעה של בָּדוֹליוֹ, הגרמנים פלשו לדרום יוון . החיים בבירה, שעד לפני זמן לא רב התנהלו בצורה סבירה ובלי הרבה עניינים, התחילו ללכת מדחי אל דחי . אלה שהיו עד אתמול בעלי ברית של הנאצים נהפכו עכשיו לאויבים, וגם איטלקים נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז . כמה איטלקים הצליחו לב...  To the book