התאקלמות בעיר הבירה

התאקלמות בעיר הבירה 61 בסלוניקי, אם קרה שפגשת ברחוב חייל גרמני, רק בקושי היית יוצא בלי בעיטה . העיניים של הגרמני הסגירו שנאה והטלת אימה, ואילו אלה של האיטלקי אמרו "אל דאגה, אחי, גם זה יעבור" . הפחד והחרדה שלנו התחילו לפַנוֹת את מקומם להרגשת ביטחון . מכוניות, מוניות ואמצעי תחבורה כמעט שלא היו קיימים אז . התחלנו לצעוד לכיוון אתונה, עד שאישתי כבר לא היתה מסוגלת ללכת . לקחתי אותה על הידיים והמשכנו, אבל אחרי כמה רגעים גם אני נשברתי . למזלנו, ריחם עלינו איזה נהג משאית גָזוֹזֶן, * מהסוג שהיה אז באופנה, ולקח אותנו עד לכיכר אוֹמוֹניָה במהירות . משם, הדבר היחיד שהיינו צריכים לעשות הוא ללכת עד רחוב אָחַרְנוֹן מספר 50 , שם גר החבר האהוב והשותף שלי, דִיוֹניסיוֹס קוֹלוֹקוֹצַס . אחרי שווידאנו פעם נוספת כי אף אחד לא עוקב אחרינו, פנינו ברחוב אָחַרְנוֹן, וכעבור שעה קלה עמדנו בדלת הבית של ניוֹניוֹס הבלתי-נשכח . הבית שלו, אחד מבתי המידות הישנים עם המרפסות היפות, השקיף בדיוק על גן הטָבֶרְנָה של דְזימי, שבימים ההם היתה מפורסמת ביין הטוב ובמטבח הנהדר שלה . השעה היתה שבע בבוקר כשצלצלתי בפעמון הדלת . בעקבות זא...  To the book