הכנות לבריחה

הכנות לבריחה 51 שלושה חודשים אחר-כך הקבר שלו נהרס . כל בית הקברות, בן ארבע מאות השנים, הוחרב על-פי הוראה של רקטור אוניברסיטת סלוניקי, בוגר אוניברסיטת ברלין, ובשטחו נבנתה האוניברסיטה של ימינו . חלק מאלפי לוחות השיש נמסרו לידי גרמנוֹפילים למיניהם, וחלק מהם הועברו לשירותים של חטיבה 50 של חיל הרגלים, שם ראיתי אותם במו עיני . אמא שלי, אחרי שגם אני כבר התחתנתי, התיישבה עם תחילת הגירוש באזור אֶקְסוֹחוֹן, ליד שכונה 151 , עם אחותי מרגריטה . אחרי שהיתה עדה לייסורים של אחותי, היא מתה בדרך לאושוויץ . לפני שהמשכתי, אם כן, בבריחה המתוכננת, רציתי לראות את אמא שלי, האישה הקדושה שהביאה אותי לעולם וגידלה אותי . הסכנות היו רבות והיה סיכוי גבוה שיאסרו אותי . רוזה, אמא של אַנְתוּלָה, לא הסכימה שאצא אפילו למרפסת . בסוף, כדי להיות רגועה יותר, היא הסכימה שאלך עם אַנְתוּלָה, והורתה לנו להביא את אמא שלי איתנו כשנחזור, שתתחבא אצלה ותגור איתה . מפה לשם, הצלחנו להגיע אל הבית של אמא שלי . קשה לי לתאר מה קרה אחר-כך, כשאמרתי לה לבוא איתנו . לשווא הפצרנו בה, גם אני וגם אַנְתוּלָה . היא נשארה בשלה, נחרצת בדעתה, סלע מוצ...  To the book