הקדמה

30 מיוון לבּירקֶנאוּ אלה שחוו אותו על בשרם, אלא גם מזיכרונם של הדורות הבאים – שאולי אינם יודעים ולעולם לא יֵדעו מה קרה באמצע המאה ה- 20 . למרבה הצער, עדיין יש כאלה שמעריצים את צלב הקרס, והעולם חייב להבין כי מה שהתרחש עלול לחזור על עצמו בעתיד בצורה חמורה עוד יותר ובמחיר חייהם של אנשים אחרים . אולי אמת הדבר כי מנהיגי האומות התרבותיות כבר מוּדעים למלוא החומרה של רצח העם שהתחולל, ורואים עכשיו במיעוט היהודי חלק מכלל האנושות שסבל שלא בצדק כל מה שסבל, אבל המשחק הפוליטי המזוהם שהם מחויבים לציית לכלליו לא מאפשר להם להתבטא כנדרש . לכן, יהודים ברחבי העולם צריכים לזכור דבר אחד ויחיד : רק ישראל חזקה ועצמאית יכולה למנוע התרחשות של דבר דומה בעתיד . לכן גם עקרון החיים של כל היהודים צריך להיות הלֶקח "לעולם לא עוד" . לפעמים אני תופס את עצמי מבקש מאלוהים לעשות משהו כדי שאפסיק לזכור את כל הדברים שעברו עלי, שלא יעלו יותר במחשבה . אבל אחר-כך אני תוהה : איך אוכל לשכוח מה שראיתי במו עיני במשרפות בבּירקֶנאוּ, את התינוקות הרכים שנזרקו אל האש כמו גזרי עצים להסקה ? איך אוכל לשכוח את החברים, את המכרים, ופעמים רבות...  To the book