אחת הדוגמאות החביבות עלי היא הדילמה הבאה : הילד שלי סיפר שהיה מעורב בתאונת פגע ‑ וברח . בהנחה שאני יודע שאין שום סיכוי שיתפסו אותו ‑ אין מצלמות, לא היו עדים ושאר נסיבות היפותטיות ‑ האם אסגיר אותו לידי המשטרה בהנחה שהוא לא מעוניין לעשות זאת בעצמו ? אף על פי שנראה שהתשובה כאן ברורה וכי יש להסגיר אותו ( ורבים אכן אומרים זאת כשהם נתקלים בדילמה ) , בפועל ההכרעה הרבה יותר מורכבת . המתח והדילמה בין הנאמנות לילד ולמשפחה ובין הנאמנות לחוק ולמוסר מתעתעים מאוד . יש פער גדול בין ההצהרה בשיעורי פילוסופיה ובין ההכרעה בפועל . לכך התכוון אלבר קאמי כאשר אמר : "בין ההגנה על הצדק ובין ההגנה על אמי, אעדיף להגן על אמי" . תהא ההכרעה אשר תהא, ההכרעה בין הנאמנויות היא המורכבת מכול, והיא חלק מהותי מהתפתחותה של הזהות הגמישה . הזהות הגמישה אינה חושבת במונחים של "או ‑ או", אלא של גם וגם . הדילמה או המתח הראשון הוא בין נאמנות הפרט לעצמו ובין הנאמנות לקהילה . מצד אחד, ישנו השחקן שנדרש לפתח את הייחודיות שלו ואת הספונטניות הבלתי מותנית שלו, ומצד שני ישנה הקהילה וישנו משחק המשמעות המתחולל בתוכה, שמגביל את הפרט ומחייב ...
To the book