פרק שני: שפת האושר וכשליה

שאני רוצה לפסוע בו . כרגע מספיק לי רק דבר אחד : ההבנה היום ‑ יומית שמהדהדת בתודעה של מי רוצה להיות מאושר, וכאשר הוא מאחל לאחרים להיות מאושרים . למעשה, אגדיר מהו אושר ומה המקום שלו רק בסוף המסע . לטענתי, אכן יש דבר כזה אושר, והוא אכן רצוי במידה מסוימת, אבל הוא במעמד נמוך יותר ממה שנדמה, וההגדרה שלו צרה מאוד . יתר על כן, תהא ההגדרה של אושר אשר תהא ‑ מדויקת יותר או פחות, רחבה יותר או פחות ‑ רעיון האושר כאלמנט יסודי, מוביל ועליון בכינון חייו של האדם הוא מעוות, מזיק ומטופש . יש טובים וחשובים ממנו . כזכור, לכל אדם ישנה תודעת יסוד דומיננטית שמעצבת את חייו . מול תודעת האושר אבקש להציב את תודעת המשמעות . כשל עריצות האושר הכשל הראשון של אידיאל האושר הוא העריצות שלו . מהרגע שאנו פוקחים את עינינו בבוקר ועד לרגע שאנו הולכים לישון, אנחנו "מופצצים" מכל כיוון בדרישה הסמויה והגלויה : עליך להיות מאושר ! מכל פרסומת, מכל שיר, מכל ספר ומכל סרט . מכל ברכת יום הולדת, מרשתות חברתיות, מההורים, מהחברים . מלנכוליה או עצב הם אויב מר ואכזר, ולמעשה הם ביטוי לכישלון האידיאל העליון, לכן החברה סביבנו אינה סובלנית אליה...  To the book