|
|
207 לם ה שםה םז כבר בהתחלה, נראה הפעם כמו דני דה-ויטו — כמו שרופא מרדים אמור להיראות ) ומכל התרופות הטובות שהציעו לי, אבל כשסוף-סוף הגיע הזמן ללחוץ, הכאב התחיל להזדחל בחזרה . האחיות שאלו אותי אם אני רוצה מנה נוספת, אבל אני קראתי כל מיני סיפורי אימה על נשים שלא יכלו לדחוף כי מינון התרופות היה גבוה מדי, ולא רציתי שום דבר שיאט אותנו עוד יותר . לכן, כמו קדושה מעונה אמיתית, הודעתי להם בגבורה שאני אדחף את ג'קסון החוצה ללא תרופות . כמעט מייד הבנתי שעשיתי טעות מרה . הכאב היה נוראי גם כשרק שכבתי, אבל כשממש ניסיתי לדחוף בפעם הראשונה, הרגשתי כאילו השטן תקע קלשון בוער היישר לתוכי ואז סובב אותו רבע סיבוב ימינה . "סתם צחקתי," אמרתי לכל הנוכחים בחדר . "למעשה, אני כן רוצה את התרופות האלה, ואני רוצה אותן הכי מהר שהעירוי יכול להזרים אותן לתוך עמוד השדרה שלי ! " האחות לחצה על כפתור, הצוות עשה כמה טלפונים, הן התלחשו בינן לבין עצמן, ואז הביטו בי בעיניים עצובות . "אנחנו כל כך מצטערות . שני המרדימים שלנו נכנסו לניתוחים קיסריים . אין אף אחד שיכול לתת לך עוד מנה . " מה ? בלי עוד תרופות ? בלי עוד הקהיית חושים ?...
To the book |
|
|