|
|
129 אם ז זםז והיושה שתצטרכי אי-פעם כדי לשרוד . אז את, בתור אגרטל הזכוכית, מלאה חיים ואנרגיה וחומרים מזינים ואהבה ושמחה — כל הדברים הטובים . אבל אנחנו, הנשים, לרוב לא חושבות על עצמנו אלא רק דואגות לכל השאר, אז אנחנו מנסות להתכופף . אנחנו מטות את האגרטלים שלנו לפנים ולאחור ומצד לצד כדי שהדברים הטובים שאנחנו מקבלות יישפכו על הסובבים אותנו . אנחנו נותנות קצת לילדים שלנו או לעמיתות שלנו בעבודה או להורים שלנו או לחברים שלנו . אנחנו כל הזמן מטות את עצמנו . אנחנו מטות את עצמנו קצת פה, אנחנו שופכות קצת שם, ובסופו של דבר . . . האגרטל נופל ומתנפץ לאלפי רסיסים . אנחנו משקיעות כל כך הרבה מאמץ בניסיון לטפל באחרים עד שאנחנו הורסות את עצמנו תוך כדי כך . אבל אתן יודעות מה מדהים ? אם את אגרטל ורק תעמדי לך שם גבוהה וגאה על בסיס יציב, ואם רק תקבלי אלייך את כל הדברים שנמזגים לתוכך, מה יקרה בסופו של דבר למים באגרטל ? הם יעלו על גדותיהם ויישפכו על כל מי שנמצא סביבך . אני יודעת שאנחנו שומעות דברים כאלה כל הזמן, ואת אומרת לעצמך, "כן, הבנתי את הרעיון . " אז אני רוצה להגיד לך שלא, לא הבנת אותו . לא הבנת ! אני קו...
To the book |
|
|