|
אם יש לַיקום מטרה אלוהית, שהכל חותר אליה בצורת קַו עולה, כי אז חייבת היתה להיות גם נקודת התחלה . לייבניץ, לעומתו, לא רצה להתחייב, גם לאחר שהדיון התמשך לאורך מכתבים רבים . אומנם הוא חשב כי סביר שהיה רגע ראשון ; יכול להיות אפילו שלפני היקום שלנו כבר התקיימו יקומים אחרים, ואולי עוד יבואו כאלה גם אחרי היקום שלנו . אבל גם את האפשרות של עולם מתמשך ללא התחלה הוא לא רצה לדחות מכל ‑ וכל . לא, הוא המשיך לדבוק בה . אחרי שהתעמק בדבר די צורכו, הוא הגיע למסקנה שאי אפשר להשיב על השאלה באופן חד ‑ משמעי לכאן או לכאן . להרהר ממושכות במשהו ואז להחליט שלא להחליט ‑ טיפוסי ללייבניץ . הוא ראה בכך מעין "עיקרון של חיסכון" במשאבים שׂכליים . זאת משום שלא היה מסוגל להפסיק לקחת על עצמו משימות רבות בו ‑ זמנית, ולכן נותר לו בדרך כלל זמן מועט בלבד להיסקים ולחישובים ארוכים . הוא דימה את עצמו ל"טיגריס, שנאמר עליו כי מה שאינו מצליח לתפוס בזינוק הראשון, השני או השלישי, הוא מניח לו לברוח" . המכתב מ ‑ 2 ביולי משמיע את אקורד הסיום של הדיון . לייבניץ עדיין דבֵק בחוסר ‑ האפשרות להכריע בבעיית הרֵאשית ; אבל מודה כי ההיפּוֹתֵזה ...
To the book
|

|
|