לייבניץ, יודעים כי זבובים גדולים, או צרעות, הדומים מאוד לזבובי הדבש, רק מתחפרים בעורם של הפרים ומטילים שם את ביציהם . החיים אינם נוצרים מעצמם, אלא תמיד כבר קיימים מראש . בהנחה הזאת שלובות כידוע תורת המוֹנאדוֹת ותיאוריית הפְּרֶפוֹרמציה, התיאוריה שלפיה בעלי ‑ החיים קיימים בצורה ממוזערת בתאי המין של הוריהם, וברחם הם רק הולכים וגדלים בלי לשנות את הצורה המקורית שלהם . האם הגוף והנשמה מצויים בזרע הזכרי, כפי שטען למשל אנטוני ון לֵוֶונהוּק, או בביצה הנקבית, כפי שהניח למשל אנטוניו וָליסְנְיֶירי ‑ זו היתה בעיני לייבניץ שאלה פתוחה, והוא הִרבּה לדון בה גם עם בּוּרְגֶה . באוגוסט 1715 הוא אף פתח בהתכתבות עם לֵוֶונהוּק, החוקר ההולנדי שהיה מחלוצי המיקרוֹסקוֹפּיה, שאותו פגש אישית קרוב לארבעים שנה קודם לכן . והקשר עם חוקר הטבע האיטלקי וָליסְנְיֶירי, שנוצר בתיווכו של בּוּרְגֶה, הבטיח לספק מידע חדש ומרגש בתחום הזה . לֵוֶונהוּק דיווח ללייבניץ כי הוא פיסל מחוטי נחושת דגמים של זבובים, פרעושים וברחשים, כדי שיוכל להבין בעזרתם טוב יותר איך פועלים גידיהם ושריריהם של החרקים הקטנים . כשדובר בניסויים אֶמפּיריים כאל...
To the book