אהבה וגיאומטריה

בהרהורים מעין אלה נכנס לייבניץ, במשתמע, אל מה שהוא תיאר ‑ בחלק המרכזי של ההסברים על מושג המונאדה שהוא כתב בשביל רֶמוֹן ‑ כשותפות רוחנית בְּעולם מושלם מבחינה מוסרית . כדי להבין זאת, עלינו לדעת לְמה מתכוון לייבניץ כשהוא מדבר על אהבת אמת . בעיניו, כפי שהוא שב והטעים מאז Confessio philosophi ( "וידוי הפילוסוף" ) שחיבר ב ‑ ,1673 אהבת אמת אינה אלא רצונו של כל אינדיבידואל שהזולת, שאותו הוא אוהב, יהיה מאושר . אילו היה אפשר לממש זאת באופן חובק ‑ כל, די היה בכך כדי להפוך את העולם למושלם מבחינה מוסרית . הסיבה לכך ‑ וכאן נכנסת לתמונה גם תורת הסוּבְּסְטַנְציוֹת של לייבניץ ‑ היא שבָּעולם המונאדות לא עושות כידוע שום דבר מלבד לבטא את עצמן זו כלפי זו ולשקף זו את זו . ואילו היה השיקוף ההדדי הזה מוגדר רק באמצעות הרצון לגרום אושר למישהו אחר, כי אז היה העולם כולו נמלא, כמו מאליו, אהבה . במחשבתו של לייבניץ ‑ כפי שמדגימים חיבוריו מאותם אביב וקיץ, כשמתבוננים בהם במקובץ ‑ הצדק, המוסר והמטאפיזיקה קשורים זה בזה בקשר בל ‑ יינתק . דוגמה אחרת היא המחשבות הטורדות אותו ממש עכשיו, באותם ימי אוגוסט מאוחרים של הנסיעה מו...  To the book