אישה על כס האפּיפיוֹר?

אצל לייבניץ, לעומת זאת, הדימוי השלילי הזה של הנשים מתחיל להשתנות . בעזרת ניתוח מפורט של מקורות הוא מנסה להוכיח כי הסיפור לא היה ולא נברא אלא משל היה . תוך כדי כך הוא לא מאַמֵץ את ההכפשות הרגילות נגד המין הנשי, ולא את שירי התהילה, לכאורה, לנשים ; מדובר כאן בסך ‑ הכל בנשמה נשית בגוף גברי . יתר על כן, הוא מדגיש כי אין זה יוצא ‑ דופן שנשים ילבשו בגדי גברים כדי לזכות בחינוך וביוקרה . אולי, משער לייבניץ, אישה בלבוש בישוף ילדה תינוק בטלטולי הצליינות, וזהו גרעין האמת שבסיפור האגדי ( אפשר לומר שזו הדרגה הנמוכה ביותר של סבירוּת היסטורית ) . לכן הוא מַגְלֶה את הסיפור אל ממלכת המְשָלים, אבל מוותר על כל הטיעונים המיזוֹגיניים או הדתיים ‑ מיגזריים ‑ אפשר לראות בכך מופת של אֶקוּמֶניוּת ( אוניברסליזם דתי ) הלכה ‑ למעשה, בדמוּת נאוֹרוּת היסטורית . בעת ביקורם של האוּפנבֶאכים, לייבניץ כבר סיים פחות ‑ או ‑ יותר את חיבורו הגדול על אגדת האפּיפיורית . זוהי אחת המסות העצמאיות המקיפות ביותר שנכתבה כתוצר ‑ לוואי של Annales imperii , החיבור על תולדות בית וֶלְף . אבל היא ראתה אור רק כעבור עשרות שנים, ב ‑ ,1758 בכו...  To the book