עולם של אפסים ואחדוֹת

שלו, שאלוהים ברא את העולם על ‑ פי מידה, מספר ומשקל : ה ‑ 1 מציין את האחדוּת או את האֶחָד ; ה ‑ ,0 מנגד, מציין את האַיִן או את חוסר הקיום . כיוון שכך, אלוהים, בתור האחדות המוחלטת ( 1 ) , ברא את העולם מן האַין ( 0 ) . באמצעות הבריאה בוטל האַיִן, ומנגד, האַין שׂם גבול לבריאה . זאת אומרת שאין בעולם שום דבר שלם לחלוטין, ובה ‑ בעת אין גם אֵינוּת מוחלטת, אלא תמיד רק אֵינוּת יחסית . משום כך דחה לייבניץ גם את רעיון הרִיק הפיזיקלי המוחלט שהעלה ניוטון . כל הברואים נבדלים זה מזה ביחס העירוב בין שלמות אלוהית ( 1 ) ובין אַיִן ( 0 ) , יחס שאותו ניתן להציג כמחרוזות שונות, קצרות וארוכות, של אפסים ואחדוֹת ; המחרוזות הללו יוצרות גם את ההיררכיה בין היצורים . לשיטתו של לייבניץ, הסידרה השוכנת בבסיסו של אדם ארוכה מזו של זבוב, אבל קצרה יותר מזו של מלאך . הוא משווה זאת, בהתייחסות לגיאומטריה, לעיגולים בגדלים שונים, שכל אחד מהם מוגבל במידה שונה על ‑ ידי היקפו השונה . מיבנים של אפסים ואחדוֹת, ויהיו ארוכים או מורכבים כאשר יהיו, חושפים שוב באמצעות המיבנה היסודי הדו ‑ ערכי שלהם את האלגנטיות ואת היופי של היקום, הנובע...  To the book