|
|
האנשים שבאים לבקר אצל לייבניץ . הוא מתאר כיצד הוא מתעמק עד שעה מאוחרת בתעודות ובכרוניקות הנוגעות להיסטוריה של בית וֶלְף, מציין מכתבים שהגיעו ושנשלחו, את הנסיעות התכופות אל צֶלֶה ואל ווֹלפֶנבּיטְל ‑ ולא פחות מכך, מתאר כיצד לא פעם הוא משתהה בבקרים במיטה, שאז צצים בראשו הפתרונות לשאלות מאתגרות בחישובי עקומות ומשיקים . נראה כי כוחותיו של לייבניץ שבים אליו לאט ‑ לאט, ובהדרגה הוא חוזר לעצמו . הוא נפטר מן המיחושים ומן ההרגשה הרעה ‑ או, יותר נכון, הוא ניער אותם מעליו בעבודה . כדי לדעת כמה הוא מספיק, הוא צריך רק לעלעל ברשימות היומיות שלו . כך, טיפין ‑ טיפין, הוא מצליח להתגבר על המשבר . בהתאם לכך, גם הכתיבה ביומן נעשית פחות ופחות רלוונטית ; בספטמבר נעשות הרשומות קצרות ודלילות יותר . ככל שהביטחון העצמי שלו עולה, כך יורדת חשיבותה של ההתבוננות העצמית שבִּכתב . ב ‑ 10 באוקטובר הרשימות באות אל קיצן, לאחר שכבר לקראת הסוף הן היו כמעט ריקות מתוכן . בתחילת 1697 מופיעות עוד כמה רשומות בודדות, לפני שהיומן נזנח סופית . התֵרפּיה ‑ בכתיבה שהטיל לייבניץ על עצמו הוכתרה בהצלחה, ובינתיים נוספו כל ‑ כך הרבה משימות...
To the book |
|
|