אינסופים מטושטשים

כראוי על הדרך אליהם, או שעובדה מיוחדת תגרום לנו להיזכר בהם" . לדעתו של לייבניץ, הזיכרונות אינם נעלמים עם המוות, אלא נשארים בנשמה בלי שנבחין בהם . לפי תפיסתו, הזיכרון שלנו מסוגל לאחסן בתוכו יותר ממה שאנחנו מסוגלים לשלוף באופן פעיל . הזיכרונות עשויים להיות רדומים בתוכנו בלי שנרגיש בהם . אנחנו תופסים הרבה דברים באופן לא ‑ מוּדע . לייבניץ מקביל זאת במפורש לתפיסות הקטנות והמעורפלות אצל בעלי ‑ חיים, צמחים וחיידקים . האדם, כשהוא רדום, חסר ‑ הכרה או קהה ‑ חושים, מצוי באותה המדרגה, אפשר לומר, של צורות חיים פשוטות יותר . העולם כולו שרוי אפוא בשינה מדורגת, ומתעורר מן התרדמה הזאת בהדרגה, לפי שלבי החיים ‑ את המושג étourdissement ( סחרחורת ) לקח לייבניץ כנראה במישרין מהלמוֹנט . רק אם העולם יתמזג כולו באלוהים, אם יוכל להגיע למצב של שלמות אלוהית ( מה שלא יקרה לעולם ) , יצליח להגיע באופן מלא לצלילוּת שׂכלית ולתודעה עֵרה . על ‑ פי התיאור של לייבניץ, התפיסות הקטנות והבלתי ‑ מורגשות מתרחשות ברצף בלתי ‑ פוסק . הן לא חדלות אפוא כשאנחנו מתעלפים או שוקעים בשינה עמוקה . כך יכולות להסתנן פנימה בזמן החלום תמונות...  To the book