מכונות שצועקות

נקודות "מְנוּשָמות", שכל אחת מהן משקפת, בדרכה שלה, את היקום כולו, וניחנה בכוח סגולי . זהו ההבדל בין משהו חי ובין חומר מת . אם מקבלים את מטאפיזיקת הטבע של לייבניץ, גם לצמחים ולבעלי ‑ חיים יש תחושות, ולפיכך מעין נשמה, לפחות בצורה פשוטה . בהקשר הזה משתמש לייבניץ במושג התפיסה החושית ( פֶּרְצֶפְּציה ) , שמקבל אצלו מקום מרכזי . אלא שאצל לייבניץ הכוונה היא ליותר מסתם קליטה או חישה . הכוונה היא לַמצב שבו סוּבְּסְטַנְציה פשוטה או נשמה תופסת ומבטאת את כל הסביבה שלה . באותה עת, ישנו גם טֶלוֹס ( telos ) ‑ תנועה מוכוונת ‑ מטרה ‑ שאינְהֶֶרֶנְטי למצב הזה, והוא החתירה ( אַפֶּטיציה ) להפוך ממצב אחד למצב הבא, לצד אי ‑ נחת תמידית שנובעת מן המגמה הזאת . כאן אין הבדל יסודי בין אדם, חיה וצמח, אלא שהתפיסות של השניים האחרונים מובחנות באופן פחות ברור מאשר אצל האדם ‑ לייבניץ מדבר על "תפיסות קטנות" ( petites perceptions ) . אם כן, בין יכולות התפיסה של צורות חיים שונות אין הבדלים שבעיקרון, אלא רק הבדלים שבדרגה . לעומת זאת, אם תהליכי התפיסה משוקפים, כלומר, היצור החי יכול בעצמו לצפות בהם במישור שֵני ‑ לייבניץ קורא ...  To the book