"לייבניץ הוא אבן מתגלגלת"

בחבל הריין פחות או יותר נותקו . למרות תנאי החיים הקשים, הוא גמר אומר להישאר על גדות הסֵן . באביב של 1673 הוא סירב להצעת עבודה, ושכר נאה בצידה, כמזכיר של השר הראשי בחצר הדֶנית . לידידו כּריסטיאן האבֵּאוּס פון ליכְטֶנְשְטֶרְן, שמצא עבורו את המשׂרה, הוא כתב שהוא לא רגיל להכפיף את עצמו "לגחמות הפוליטיות של אדון גדול זה או אחר" . הוא מעדיף לשמור מרחק מכל ענייני חצרות הנסיכים . כלפי חוץ לייבניץ הפגין אומץ וביטחון עצמי, והרגיש כאדם בעל רוח חופשית . הוא לא רצה, רק בשביל משׂרה בטוחה, להתקבל לשירותו של איזה נסיך ולהתנוון כאיש ‑ חצר מלחך ‑ פנכה . המטרה שלו היתה לשרת לא אומה אחת, אלא את המין האנושי כולו . מה שהיה חשוב בעיניו הוא לקדם את טובת הכלל ( bonum commune ) של העמים כולם . עדיף להשיג טובה רבה אצל הרוסים מאשר טובה מעטה אצל הגרמנים או אצל אירופים אחרים, הוא עתיד לומר פעם ; שהרי בעיניו "השמים הם המולדת, וכל האנשים שוחרי ‑ הטוב הם אזרחיה" . לייבניץ התעקש בנחישות לשמור על עצמאותו כמלומד, שבסופו של דבר אינו מחויב לאיש מלבד למדע ולפילוסופיה . ועם זאת, הוא ביקש את קירבתם של שליטים : הוא היה זקוק לת...  To the book