הקסם השחור‑לבן של דיו ונייר

המופיעות עם שחר בקרחת היער . כמעט שאין זמן להשתהות בחברתו של רעיון אחד, וכבר צץ בעקבותיו אחד חדש . "לפעמים באות אלי בבוקר", כך רשם לעצמו, "כאשר אני עוד שוכב במיטה לשעה קלה, מחשבות כה רבות, שאני זקוק לכל הבוקר ‑ לפעמים אפילו לכל היום, ועוד יותר ‑ כדי להעלות אותן על הדף ולהבהיר אותן לעצמי" . בדרך כלל לייבניץ יושב במיטה ברגליים משׂוּכּלוֹת, כלומר ב"ישיבה מזרחית", וכותב . מה שהוא מעלה על הכתב זה לא מחשבות גמורות ‑ המחשבות הולכות ומתהווֹת רק אגב כתיבה . בשעה שהוא מגבש ניסוח מדויק, הן לובשות צורה ומגיעות לידי בהירות, שמולידה שרשראות חדשות של מחשבות . כמו במאגיה שחורה, דיו הברזל והעפצים ממלאת ללא הרף דף אחרי דף . עמודים ודפים נמלאים מילים משני הצדדים, עד שׂפת הדף . ככל שהשורה מתקרבת אל קצה העמוד, הולכות וקטֵנוֹת האותיות שכותב לייבניץ, קצר ‑ הרואי עוד מילדותו, ופרצופו הולך ומתקרב אל הנייר . באותו יום של סוף אוקטובר הוא עוסק בעיקר בחקירות מתמטיות, בעקבות השיחות המסעירות שלו עם בן ‑ ארצו אֵרֶנְפְריד וַלְתֶר פון צ'ירְנְהַאוּס ( Tschirnhaus ) , השוהה בפריז מאז אוגוסט . לייבניץ משוחח איתו לפעמים מה...  To the book