לשַווֹת בעיני רוחנו את גוֹטפריד וילהלם לַייבְּניץ, כפי שישב ועבד, סביר להניח, באותו המקום מן הצהריים בלי הפוגה . על כל פנים, לו עצמו לא היה קשה לתאר את המתרחש מזווית הראייה של זבוב, שהרי לפי תפיסתו, העולם כולו עשוי משלל תפיסות של שחקנים שונים, שלכל אחד מהם נקודת מבט משלו . שלהי הקיץ, שבפריז של אותה שנה היה יבש במיוחד, חלפו בהדרגה זה ‑ כבר, ומזג האוויר הלך והצטנן . בלי תנור מוסק אי אפשר היה לשאת יום שלם שרובו עובר בישיבה . ובכל זאת, זהו אורח החיים המועדף על המלומד שבא מסקסוֹניה, אזור שהיום נמצא בחלק המזרחי של גרמניה . לייבניץ הוא בן עשרים ותשע, גובהו ממוצע, הוא כחוש מעט ובעל שיער ערמוני . את עצמו הוא מתאר כאדם שקול למדי, שלא נוטה לאימפולסיביות ולא למרה ‑ שחורה, שׂכלו זריז בה ‑ במידה שתחושותיו ערניות . אבל יותר מכל הוא חושש שמא הישיבה המתמדת לצורך הלימוד וההֶעְדֵר של תנועה מַספקת עלולים יום אחד להביא עליו מוות בטרם עת . בשעות היום הוא שותה קפה ובו תועפות סוכר, אבל בערב רק קצת יין, שגם אותו הוא אוהב להמתיק מעט, לשמחת ליבם של הזבובים . בצרפת, שבה חל לוח השנה הגרגוריאני, היום יום שלישי, 29 ...
To the book