יעל גוראון מרחב וזמן שרוח תיכנס בהם על הכמיהה לשגשוג תרבותי חילוני מקומי בימי שבת וחג בתמיכה ציבורית בישראל

מתח מורכב אחד בין יהודים במדינתם נוגע לאופן שבו חיי הרוח והתרבות מתנהלים ביום הפנאי הרשמי של רוב אזרחי המדינה, הוא יום השבת . סיור קצר בערים וביישובים בישראל מגלה תמונה עגומה למדי ; דווקא בזמן המשמעותי ביותר עבור כולנו מבחינה חברתית, מסורתית ומשפחתית, נותרים חיי רוח ותרבות, בתמיכה ציבורית, נגישים למיעוט של יהודים בלבד, ולמצער לחזקים שבהם . חזון הכרזת העצמאות המבטיח ליהודים שנאספו מקצוות עולם "חופש דת . . . ותרבות", נותר בשבת, במרבית אזורי הארץ, ריק ויתום, בלי שיימצאו בחברה האזרחית או בזירה הפוליטית הכלים המתאימים להגשימו . במאמר זה אני מבקשת להזכיר עד כמה חשוב שתרבות וחיי רוח יהיו בהישג ידו של כל אדם בישראל, במיוחד בשבת כיום הפנאי הרשמי במדינת ישראל, וזאת משני טעמים : הציוני והדמוקרטי . לאחר מכן אצביע על חובתה של המדינה ליצור באופן אקטיבי תנאים לשגשוג תרבותי מגוּון ורחב היקף מבחינה גיאוגרפית . חובה זו נגזרת מן המאפיינים הייחודיים של תחום התרבות, הזקוק להגנה קבועה ויציבה, בלי שיופקר לכוחות השוק, והיא תקפה בכל ימות השבוע . בחלק השני אתאר את הקבוצה החילונית בחברה היהודית כקבוצה מובחנת מבח...  To the book