הניסוח העדכני והבהיר ביותר שהוצע לעמדה זו נוסח בידי חברי רגב בן דוד, שמכנה את תפיסת הגיור הזו : גיור חילוני ‑ מורשתי . על פי תפיסה זו, יש לפתח ולקיים בישראל גיור שאין לו תוקף דתי והלכתי, אלא גיור שמבוסס על האתוס החילוני ‑ מורשתי, ומהווה הצטרפות לקולקטיב היהודי מכוח האספקט החילוני והמורשתי של קולקטיב זה : "כיוון שהמחלוקת על דרכי ההצטרפות לעם היהודי היא אחת המחלוקות הקדומות על מהות הקולקטיב היהודי וימיה כימי העם, אין לנסות להשתמש בכוח ממלכתי כדי להכריע בה, אלא יש להמשיך ולמקמה בשדה החברתי והרעיוני, שבו היא התנהלה בכל הדורות ובו תמשיך להתברר [ . . . ] מכיוון שספק אם אפשר ורצוי לפתור מחלוקות אלו אחת ולתמיד, מוצע לחשוב על העם היהודי במונחים של ׳בית משותף׳ הכולל ׳דירות׳ נפרדות אשר חולקות יחד מסגרת משותפת ומנהלות ביניהן יחסי ׳שכנוּת׳ דינמיים . מבחינת דרכי ההצטרפות לעם, מדובר בהחלפת הדימוי 2 של ׳שומר סף יחיד׳ בדימוי של ׳אינטרקום׳" . לעניות דעתי, גישה זו ‑ על אף קסמה והיתרונות המצויים בה ‑ שגויה ומחיריה החברתיים והלאומיים עולים על יתרונותיה . הגישה, שלפיה שער הכניסה לזהות היהודית אינו עובר דרך ...
To the book