שניתן לתקופה וגם לפילוסופיה החברתית ‑ פוליטית, שראתה באוטונומיה של היחיד את עיקר העיקרים והניחה כי אדם צריך ויכול לבנות את עצמו בכוח שכלו ותבונתו, שהוא יכול, באמצעות התבונה, להשתחרר מדעות קדומות שנוצקו בו על ידי הסמכויות השונות ( הדתית, הפוליטית, התרבותית ) , לעצב את סביבתו ולקבוע את גורלו ולהיות "המחבר של סיפור חייו" . האדם המשיג את אידיאל האוטונומיה הוא מי שמשתחרר מן הדטרמיניזם ההיסטורי, הדתי והתרבותי, ובונה את הסדר הפוליטי בכוחות עצמו ולטובתו . מושג הזכות הינו מרכזי בשיח הנאורות . התפיסה הבסיסית היא, שכל בני האדם הם בעלי זכויות השייכות להם מעצם מהותם ושהן טבועות באנושיותם ‑ על כן אלו הן "זכויות טבעיות" . כל בני האדם הם חופשיים ושווים ‑ שווים בהיותם יצורים תבוניים ורציונליים, ושווים בזכויות הטבעיות המשותפות לכל יצורי אנוש . מושג הזכות הליברלי מתבסס ומעצב תפיסת אדם מסוימת : האדם נתפס כאינדיבידואליסט החותר לאוטונומיה ולאי ‑ תלות, ומחויב לערכים של הגשמה עצמית וחירות אישית ; השמירה על זכויותיו מפני התערבות או פגיעה מצד הזולת, החברה או המדינה, נועדה להגן על האוטונומיה שלו . כך, בשונה ממוש...
To the book