החדשים שהיא נועדה לשרת, השתנה גם התיאור ההיסטורי, במגבלות שהוא היה יכול להשתנות . המגילות הכתובות עיצבו את התודעה, את ההשקפה ההיסטורית ואת הפרשנות, ההערכה והמשמעות שניתנה לאירועים השונים שהתרחשו בתולדות העם, בלי קשר לשאלה אם האירועים הללו אכן התרחשו . המחברים השונים עיצבו, כל אחד בזמנו, את הפרשנות לאירועים הללו, והסבירו את הסיבות ואת הגורמים שהביאו לאירועים הללו, את התוצאות ואת המשמעות שלהם, והם גם אלה שקבעו את רצף האירועים ואת הקשר ביניהם, כולל את מוסר ההשכל שיש ללמוד מהם . הפעילות הספרותית כללה גם מדרש של האירועים המתוארים, כך שבתוך העולם הסגור של הטקסט המקראי, הקיום בזיכרון ההיסטורי הפך למרכזי והחשוב . החיים בטקסט והקיום בהיסטוריוגרפיה המקראית הפכו במרוצת הדורות לנקודת המוצא, שהובילה בכל תקופה מחדש לפרשנות ולמדרש של הטקסט, לחיבור ולקישור שלו עם טקסטים נוספים . וכך, הטקסט הלך והתפתח, הזיכרון הלך והסתעף וגדל, וכל אלה הפכו לאמת ההיסטורית בזיכרון היהודי ועיצבו את הזיכרון הקולקטיבי . הטקסט הלך והתרחק מהמציאות שהיתה הגרעין לתיאורים ששוקעו בו, והמחברים של התיאורים הללו, ובעקבותיהם דורות של...
To the book