שהוקמו בממלכת ישראל, בא המסע האשורי . למרות ההרס הנורא, החורבן של ערים רבות, ההגליות והנזק הכלכלי הכבד, הזיכרון העיקרי שנותר מהמסע בקרב האליטה הירושלמית כעבור דור אחד, שניים ושלושה, היה זכר הצלתה המופלאה של ירושלים, שעמדה בפני הצבא האשורי ולא נכבשה . היה זה הזרע שנזרע בקרקע, ושממנו צמח רעיון הבטחת הנצח של האל לעיר אשר בחר, לבית המקדש ולשושלת המלכים בירושלים . היתה זו האידיאולוגיה שהובילה כמאה שנה מאוחר יותר למרד בבבל, למדיניות שהובילה לחורבן, לגלות ולקץ קיומם של ירושלים, המקדש ובית דוד . בודדים נאבקו ברעיונות הללו, שרווחו בירושלים, והם ניסו לשכנע שהבטחת הנצח אינה בלתי מותנית . ירמיהו היה אחד מאלה . גם הוא הכיר את האמונה בהבטחות הנצח של האל, אבל טענתו המרכזית היתה שאלה הן הבטחות נצח מותנות . הן מותנות בקיומה של פוליטיקה שפויה, שאינה דוגלת במרידות חסרות סיכוי, שהמאמינים באותה הבטחת נצח רואים בה תעודת ביטוח ודבקים בהמשך המרד עד הסוף ובכל מחיר . לפי ירמיהו, הבטחות אלה מותנות גם בציות למצוות האל ולחוקיו, ובשמירה על חברה ערכית, שבה האליטה איננה מנצלת את כוחה לעושק, חמדנות וניצול . זוהי הסיבה...
To the book