פרק ה: הסיפור שלא סופר על כיבוש הארץ: עיצוב דמותו של יהושע, הרפורמה הפולחנית והדגמתו של "חוק החרם"

הנוודים למחצה, שעלו מספר המדבר, להתמודד עם אויב בעל מסורת צבאית ארוכה וידע טכנולוגי מפותח ? כיצד היה יכול צבא דל בחימוש, ללא הכשרה ואימון כלשהם, לגבור על שורה של ערי מבצר חזקות ועל כוחות מאומנים היטב, שכללו חיל רכב מטיל אימה ? יתרה מזאת, בניגוד לתיאור בספר יהושע, מהמחקר הארכאולוגי מתקבלת תמונה של התנחלות של גורמים מקומיים, בתהליך הדרגתי, ותוך מעבר מאורח חיים של רועים נוודים להתיישבות חקלאית . מבחינה ארכאולוגית, ברור לנו היום שחלק ניכר מהאתרים שלכאורה "נכבשו" על ידי יהושע ( כמו חשבון, יריחו, העי, חברון וערד ) או שקשורים למסורת הכיבוש ( כמו גבעון וירמות ) לא היו מיושבים כלל ערב "תקופת ההתנחלות", וחלקם היו עזובים בתקופה זו כבר מאות רבות של שנים . יתר על כן, מהשחזור ההיסטורי ‑ ארכאולוגי, כמו שהוצג כבר בפרקים הקודמים, עולה שהתרבות העירונית של סוף תקופת הברונזה בארץ ישראל חרבה וקרסה בתהליך הדרגתי שנמשך למעלה ממאה שנה ולא במסע צבאי אחד . הפער בין חורבנם של אתרים שונים שמתוארים בספר יהושע ( כמו חצור ולכיש ) מגיע למאה וחמישים שנה ויותר, כך שברור שהן לא חרבו במסע צבאי אחד . נוסף על כך, עד לשלהי ...  To the book