|
|
על כל זה עמדו חכמים וחוקרים כבר מתקופות קדומות, וודאי שמראשיתו של חקר המקרא הביקורתי . לאור ייחודו של ספר דברים, הרעיונות והלשון האופיינית לספר זה התגבש המושג דויטרונומיזם בתור השם המקובל במחקר למכלול הרעיונות והלשון המשנה ‑ תורתיים ( רעיונות דויטרונומיסטיים, לשון דויטרונומיסטית, או בעברית : רעיונות משנה ‑ תורתיים, לשון משנה ‑ תורתית ) , וכאשר מגדירים את ההיסטוריה שנכתבה ברוח הרעיונות של ספר דברים ובלשון האופיינית לו, מכנים אותה ההיסטוריה הדויטרונומיסטית ( או ההיסטוריה המשנה ‑ תורתית ) , בכוונה לתיאור ההיסטורי של תולדות עם ישראל בהתאם ללשון האופיינית וברוחו של ספר דברים, בעיקר כפי שהוא משתקף במערך הספרים שבין יהושע למלכים . אבקש להציג דוגמה אחת, אולי הבולטת ביותר לשינוי שמבקש לעצב החוק בספר דברים, מה שנקשר גם למחשבות ולתיאוריות על זמן כתיבתו . לפי החוק בחומש, שככל הנראה קדם לחוק שבספר דברים, מותר להקים מזבחות בכל מקום שבו נגלה האל ( למשל : בשמות כ' 19 : "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" ) . בהתאם לכך, בכל הסיפורים על מזבחות שהוקמו לאורך כל ההי...
To the book |
|
|