מאוד, שכן המחקר ההיסטורי פיתח כלים מגוונים שאינם מבוססים על טקסטים כתובים גם כדי לחקור חברות שבהן אין כתב, גם כדי לחקור תקופות שמהן או עליהן אין מקורות כתובים, וגם כדי לחקור תקופות קדומות בכלים היסטוריים . בכל מחקר היסטורי הבסיס הוא העיסוק במקורות של המחקר וההבחנה בין המקורות לבין הפרשנות שלהם . היסטוריונים מבחינים בין מקורות ראשוניים, שהם מקורות מזמן התרחשותם של האירועים, ובין מקורות משניים, שהם מקורות שמתייחסים או מתארים את האירועים הקדומים מכלי שני, ובדרך כלל בהתבססות על מקורות ראשוניים . מובן שארגון המקורות, זמנם, היחס ביניהם, הסדר שלהם, מידת המהימנות שלהם וכו', הוא השלב הראשון בכל מחקר היסטורי, והביקורת הראשונה שיש להפנות כלפי עבודת ההיסטוריון נוגעת לשאלות הללו : האם ההיסטוריון מצא את כל המקורות ? האם הוא ערך אותם בסדר הנכון ? האם הוא מיצה את המידע מכל המקורות שעמדו לרשותו ? האם הוא עימת בין מקורות בעייתיים ופתר בעיות וסתירות שיש ביניהם ? האם כל המקורות מהימנים באותה מידה ? האם ניתן להתבסס על כולם באותה רמה ? רק אחר כך, בשלב השני, יבוא השחזור והתיאור של רצף האירועים והסדר ההיסטורי...
To the book