|
|
104 זהו נושא חשוב ביותר . כשאנחנו צעירים, יש בנו סקרנות טבעית ביחס לעולם שסביבנו . קיים בנו ניצוץ טבעי הממריץ אותנו ומניע אותנו ללמוד, וכן החשש שנהפוך להיות כמו חלק מהזקנים שאנחנו רואים : תקועים בדרכיהם, סגורים בפני העולם, ללא רוח הרפתקנית במפרשיהם . חלק מהבריות, כשהם מזדקנים, אכן משקיעים זמן רב יותר בחיפוש אחר נוחות וביטחון . אבל שנטידווה נחוש לשמר את סקרנותו מנוער . הוא שואף להמשיך להתפתח, לחרוג עם ליבו מעבר לחומות של הנחות המוצא והדעות הקדומות . במקום להישאר תקוע בקליפת הגולם הוא רוצה לצמוח, להתגמש, להתלהב . ללכת בדרך הבודהיסאטווה לא אומר להיות אדם "טוב" או לקבל את הסטטוס קוו . דרך זו מצריכה אומץ ונכונות להמשיך ולהתפתח . בפרק 4 מטפל שנטידווה בשני נושאים חיוניים לשמירה על ההתלהבות . הראשון הוא תשומת לב . השני הוא עבודה מיומנת עם רגשות . בטיבטית, שם הפרק הזה הוא pag - yu ; הביטוי תורגם בעבר בדרכים שונות מאוד . כאן הוא מתורגם ל"מודעות" ; במקומות אחרים הוא תורגם ל"מצפוניות", "תשומת לב," "זהירות" . לטעמי, התרגום התיאורי הטוב ביותר הוא "ערנות" ( attentiveness ) : מתן תשומת לב מתוך מודעות ...
To the book |
פראג
|
|