|
|
26 שורות הפתיחה הן מחוות כבוד ל"שלושת אבני החן" : הבודהא, הדְהָארמָה והסָנגְהָא . בנוסח המקובל, הבודהא ההיסטורי הוא מודל לחיקוי ודמות מופת . המונח "דהָארמה" מתייחס לתורה שלימד, ו"סָנגהא" מתייחס לקבוצת הנזירים המתרגלים ולבודהיסאטוות המפותחים . עם זאת, שנטידווה מעמיק כאן את הבנתנו בשלושת אבני החן . "אלה הצועדים באושר עילאי" כוללים, כמובן, את הבודהות, אך מתייחס גם לפוטנציאל שלנו . גם אנחנו מסוגלים להשתחרר מהתקוות ומהפחדים של מי שמרוכז בעצמו . האושר העילאי של תפיסת המציאות ללא מגבלות אלה היא זכות המוקנית לנו מלידתנו . כלומר שנטידווה אינו משתחווה בפני משהו שנמצא מחוץ לו אלא בפני פוטנציאל ההארה הקיים בו - עצמו . הוא מעריץ את אלה שנוכחו בדבר שממשיך להיות אפשרי לכולנו . "המושלמים בידיעת הדְהָארמָה" מתייחס לא רק לתורה כתובה ולתורה שבעל פה, אלא גם לאמת של חוויה ישירה : חיים צרופים, לא מעובדים, כפי שהם . כל מה שקורה לנו – טוב, רע, שמח או עצוב – יכול לשחרר אותנו מהתמקדות בעצמנו . אם ננצל את ההזדמנויות האלה, המצויות בכל רגע ומקום, הרי שכל דבר שנפגוש הוא דְהָארמָה . "וכל יורשיהם" מתייחס לסנגהא הבוגר...
To the book |
פראג
|
|