פרק ראשון: הוויה והארה

ÎÂÁ ˘Ï ‰¯‚Ú ‰Ê‰ ≠Ó„¯ÈÍ ÓÚ˘È ≤± הדבר שהיא נגישה לכם ברגע זה, כעצמי העמוק ביותר שלכם, הטבע האמיתי שלכם . אך אל תנסו לתפוש אותה באמצעות הדעת . אל תנסו להבין אותה . אתם יכולים לחוש אותה רק כאשר הראש שקט . כאשר אתם נוכחים, כאשר תשומת הלב שלכם נמצאת כולה, במלוא עוצמתה, ברגע הזה, אתם יכולים לחוש את ההוויה, אך לעולם לא תוכלו להבין אותה ברמה השכלית . להגיע מחדש לתודעה של הוויה ולשכון במצב זה של "התגשמות החוויה" – זו הארה . המילה הארה נותנת תחושה של הישג על - אנושי, והאגו מעדיף לשמר זאת כך, אך למעשה הארה היא מצב טבעי של תחושת אחדות עם הקיום . זהו חיבור שלא ניתן למדוד אותו או לפגום בו . באופן כמעט פרדוקסלי, הוא המהות שלנו, ועם זאת הוא גדול מאיתנו במידה בל תשוער . מצב זה הוא מציאת טבענו האמיתי שמעבר לשם ולצורה . חוסר היכולת לחוש חיבור זה, מוליד את אשליית הנפרדות מהעצמי ומהעולם . במצב כזה אתם תופשים את עצמכם, במודע או שלא במודע, כחלק נפרד . מתעורר פחד, והמאבקים הפנימיים והחיצוניים הופכים לנורמה . המכשול הגדול ביותר להתנסות במציאות של החיבור הוא הזדהותכם עם הדעת שלכם, שהופכת את המחשבות לכפייתיות . ...  To the book