השולחן הקטן של זמן וחלל

. 79 . רגליי ושיריי עפים עכשיו באוויר באקסטזה ; הִכנס מתחת לקשת המנתרת שלנו – ונמטיר עליך גשם במתיקות . הבט בי מסתחרר אל תוך הכלום פחדיך ומחשכיך – פשוט המשך להשליכם לצלחתי המוזהבת . אני כלי קדוש שאלוהים מכוון בקביעות . אני חי מעבר לכל ממד . הֵרימו אותי שיכור מהרצפה בבית מרזח מפואר . כעת יושב על אהבה שמימית אני מביט בכל, בעיניים בורקות וטהורות . בקלות רבה אני יכול להשעין ראשי לרוחב השולחן הקטן הזה של זמן וחלל ולתת לך לגעת בזקָני הצִמרי הצוחק . . 80 . חפיז הוא מצפן בָּרֶקֶת . הידע שלי יכניס מָן לארנקך . חובתי היחידה שנשארה לעולם זה היא מכל כיוון להגיש לך תמיד יין ותקווה . חפיז הוא חצאית זהב שהאהוב הרים מהרצפה המפוארת ורכס סביב מותניו . הבט בנו מסתחררים, מסתחררים, מסתחררים !  To the book