|
|
עם וילמוֹת "אני אצטרך להשאיר אותך הפעם כאן, דייוויד החמוד," הוא אמר . שמטתי את הראש ונאנחתי . הוא ראה שאני מאוכזב וניסה לנחם אותי . "אמא שלך תסיע אתכם אלי בעוד כמה ימים, ואז נוכל לשחק יחד . " הנהנתי באי ‑ חשק, אבל לא חינכו אותי לחטט בחיים פרטיים של מבוגרים, וידעתי שהוא לא חייב לי שום הסבר או משחק פיצוי . אמא שלי ואני עמדנו במרפסת הקדמית וראינו אותו יוצא מהחניה, מחייך ושולח אלינו את הנפנוף הנמרץ הרגיל שלו . ואז הוא יצא לדרך . זאת היתה הפעם האחרונה שראינו אותו חי . הוא שיחק באותו ערב עם חברי הקבוצה שלו, כמתוכנן, ונסע הביתה, ל"בית עם האריות הלבנים", לבד . בכל פעם שהוא נתן הוראות נסיעה לחברים, לבני משפחה או לשליחים מהדואר, כך הוא תיאר תמיד את הבית שלו : מבנה בסגנון בית חווה, שבכניסה לשביל שמוביל אליו יש שני עמודים ועליהם פסלים לבנים של אריות . 38 מה שלא הורגמה שלא הורג הוא נכנס ביניהם אל החניה הצמודה, שהיה אפשר להיכנס ממנה ישר אל הבית, ולא שם לב לסכנה שארבה לו מאחור . הוא לא הספיק לסגור את דלת החניה . הם ארבו לו במשך שעות, חיכו לחלון הזדמנויות, וברגע שהוא פתח את דלת הנהג ויצא מהמכונית הם...
To the book |
|
|