|
|
62 להיות אמיתי מרגישה . היא החליטה לדבר . "פרד, אני יושבת כאן ומנסה לספר לעצמי שאני לא צריכה להתבאס מזה שהשווית את הנישואים שלנו למלחמת שלושים השנה, אבל הלב שלי הולם וקשה לי להביט לך בעיניים . אני לא רוצה לסחוב את ההרגשה הזאת עד סוף הערב, אז אף על פי שזאת ארוחת ערב רשמית, אני כן רוצה לומר שאני מבואסת וכועסת, ואני מקווה שתוכל להבין למה" . דממה נפלה בחדר האוכל האלגנטי בבית הזוג בזמן שהאורחים המתינו שפרד יענה לה . לאחר שתיקה קצרה, כשהוא סמוק ונבוך, הוא אכן ענה : "תראי, גם אני מרגיש די נורא ! אני מתאר לעצמי שמה שאמרתי נשמע לך נורא, אבל לא הצלחתי לסיים את הברכה שלי . עמדתי לומר שלמרות התכתשויות פה ושם, היו לנו חיים די נפלאים במהלך שלושים השנים האלה . אני נורא מצטער שנפגעת" . האורחים שחררו אנחת רווחה קולקטיבית וג'ני כיוונה חיוך חמים אל פרד ואמרה, "וואו, עכשיו אני מרגישה טוב יותר . תודה, פרד . תודה לכולם" . אילו הייתם במצבה של ג'ני, מה הייתם עושים ? אתם יכולים לדמיין את עצמכם מביכים את האורחים שלכם רק כדי לבטא את עצמכם ולטהר את האווירה ? או שהייתם כובשים את רגשותיכם בתקווה שהם ייעלמו, ואולי מ...
To the book |
פראג
|
|