"בלב שותת דם קראתי כיצד הרסו אותנו הגבוהים"

140 | ״לא ספורט לשם ספורט" - גיבורי ספורט בתקופת היישוב | אודי כרמי 1984 ) . יוסף אריאל, ציר השגרירות הישראלית שנכח במשחק, לא משל ברוחו לנוכח הביזיון . חרד לכבודה של המדינה הוא הפציר בשחקנים לשחרר את הכדור ולהתחיל לשחק . אך שחקני מכבי היו בשלהם – הם לפתו את הכדור בחוזקה ולא הרפו . עם שריקת הסיום ניתן אות הפתיחה לחגיגות במחנה הישראלי לתדהמת הקהל הבלגי . הישראלים הצוהלים הצליחו לחלץ 'הפסד מכובד' למרות הפרשי הגובה הניכרים . תוצאת המשחק הנמוכה 11 : 18 לטובת הקבוצה הבלגית נחשבה בעיני השחקנים הישראלים להישג אדיר ( עטר, 1956 ) . בארץ העריכו את ההישג קצת פחות . התכסיס עורר ביקורת משום שפגע בערך הספורטיבי של המשחק ורוקן אותו מתוכן, ולא זו בלבד : הוא לא הלם את הערכים הציוניים . העיתון ספורט לעם טען ששיטת התגוננות זו משחיתה את המוסר, את רוח הקרב ואת ההעזה ליטול סיכונים . שיטה תבוסתנית זו מנוגדת לאתוס של צבא ההגנה לישראל, משום שהיא מגלמת את "ההתגוננות הפחדנית בגבולותינו במקום התקפה במלוא הכוח על היריב" . העיתון גם העביר לקוראיו מסר חינוכי : "היודע להיאבק, סופו לקצור גם ניצחון . המתגונן תמיד, גם אם...  To the book