עיצובה של דמות מופת: "הספורטאי עם אמת הבניין"

פרק שני | לומק | 31 כאשר נפצע שוער הנבחרת הלאומית יעקב חודורוב בידו במשחק נגד ברית המועצות בשנת 1956 והוצא מן המגרש, השתררה דומיית מוות באצטדיון רמת גן . העיתונאי יזהר ברנר תיאר את תגובת הקהל : "ההמונים בשתיקתם האילמת ביטאו את אחד האותות הנפלאים של האחווה הלאומית, שאנו חסרים גילוייה בכל ימות השנה" ( ברנר, 1956 ) . כאשר שב למגרש, חבוש בידו, הפך האצטדיון להר - גועש, האוהדים חיבקו ונישקו זה את זה וקהל מאזיני הרדיו, ששידר את המשחק, יצא מגדרו . לדברי ברנר, ההמונים לא ראו ב"חודורובים" "נערים המשחקים לפניהם", אלא את "נציגיהם הלאומיים הנדרשים למילוי חובות" . בשל מסירותו כונה שוער הנבחרת בחצי הומור "הסתימה הלאומית בשן החולה שלנו" ( שם ) . ארתור באר, שעמד בראש מחלקת הכדורגל של הכח וינה ושימש כמרכיב נבחרת ישראל לאחר הגעתו ארצה ( 1939 - 1954 ) , סבר שהכדורגל תורם "להגביר ולהאדיר את כח ההתגוננות של עמנו" . ולכן, כך טען : "בשורת שחקני הכדורגל אין מקום לאנשים רכיכים ורגישים, כי רק לוחמים חסונים ומחושלים באים כאן בחשבון" . לדבריו, הכדורגל משמש גם כאמצעי יעיל להכשרתו של הלוחם בצבא : תפקידם של הכדורגלני...  To the book