801׀ מייקל בנסון הראשונה לשחרור על תנאי נדחתה מאחר שהוועדה סברה שגוזיק מהווה איום והוא מסוכן . מסוכן ? איזו בדיחה ! גוזיק אמר שהוא מעולם לא הרים אצבע על איש . עם שחרורו ב- 1935 הוא חזר מיד לשיקגו ולעמדה שלו לצד קפונה, כמנהל של החשבונות . עכשיו הוא היה בעל אוהב, אבא וסבא, ידוע במקצועו כ"אגודל שמנוני" כי תמיד היה "סופר את הכסף של קפונה" . היה ברור שחוש האופנה של גוזיק מושפע במידה רבה מקפונה . שניהם לבשו מעילי גשם כהים במזג אוויר סוער, ומגבעות פדורה בצבע קרם מעוטרות בסרט חום כהה . שניהם היו מאוהבים באוכל, ולגוזיק — כמו לבוס שלו — היו פנים עגולות, שמנמנות וסנטר כפול . וכך, כשהגיע הזמן להילחם בנאצים, השופט פרלמן התקשר לגוזיק . כיוון שחלק מתפקידו של גוזיק היה כרוך ב"טיפול בשופטים ובפוליטיקאים", הוא ענה לטלפון ב"הלו" ידידותי . פרלמן שאל, "ג'ייק, אתה מכיר מישהו שהיה רוצה לכסח כמה נאצים ? " "בטח מכיר . הבוס שלי" — שהיה בכלא באותו זמן, אבל לא היה צורך לנקוב בשמו — "אוהב לאכול במקום שנמצא קרוב למכון אגרוף . הרבה מתאגרפים יהודים . בארני רוס . בטח שמעת עליו . " המכון שכן בפינת שדרת קדזי ורוזוולט רו...
To the book