|
|
22׀ מייקל בנסון החלום האמריקאי, כמו כחולי-הדם שיכלו לעקוב לאחור אחר שורשיהם עד למייפלאואר . החלום הזה נעשה ממוקד יותר כשהוא הוקרן על מסך הכסף בבתי הקולנוע שבנו יהודים כמו מרקוס לב ואדולף צוקור . ואולם, אצל רוב היהודים נשאר הקולנוע משני לבית הכנסת . ובית הכנסת היה בראש ובראשונה מקום כינוס שמספק שירותים רוחניים וחברתיים . אצל רוב היהודים . אבל לא אצל כולם . אמנם בחייהם של חלק מהיהודים שלטו אמונות ופרקטיקות דתיות של העולם הישן — תפילה שלוש פעמים ביום, חוקי כשרות קפדניים, הפרדה בין המינים, הימנעות מעבודה בשבת, לימודי תורה לגברים, מקוואות לנשים וכדומה — אבל היו בשנות העשרים של המאה העשרים גם נערים שביקשו להימנע מחיים של חנוונות או עבודת פרך במפעל, ותכננו לחדור לתחומים אחרים, כמו פשע . הם גרמו לאבותיהם להתפלל על נשמותיהם האובדות ושברו את לב אמהותיהם . הם התפרעו, התמרדו, השתמטו מלימודים או מעבודה והתגנבו לקולנוע . הם מצאו כנופיות ונלחמו על שטח שלפעמים לא עלה בגודלו על פינת רחוב . היתה סיבה למרד שלהם . הם הסתכלו וראו איך הדברים מתנהלים . היהודים באמריקה לא היו חופשיים לרדוף אחר אושרם באותה מיד...
To the book |
|
|