|
|
העין של האובייקט שמאפשר לשיניי וללשוני מציצות תאווה וטעם מתפצח . חסרה לי פה הרומנטיקה המוזנחת של "האון" או הניקיון המדברי . יש הספק עבודה . תוספות קטנות והשמטות קטנות . החום המתמוסס לקולם של הצרצרים מרדים . מרגישה מרחב בטוח . כי פעם הייתי פה ילדה עם הורים ? האם זה מספיק להרגשת ביתיות ולשייכות ? עוצמת עיניים בעונג מתובל ברגשי אשמה קטנים . הבתים החדשים מכוערים ובכל זאת לא מפריעים לשפע המתפוצץ של הטבע שטובל את כל הכיעור ביפה . ומה שמדהים זו המשבצת של זיכרון משמעותי שנותרה כזו למעלה מחמישים שנה . זיכרונות קפואים . המקום עצמו כאילו נעלם, אבל בעצם הכול מלא חיים ותנועה, התפתחות, גיוון ושינוי . רק בעולם הפנימי שלנו הזיכרונות מקבעים מקומות . איפה המקום שהייתי בו, אהבתי והתרגשתי ? לא באמת קיים, אבל חי . מאוד חי . אין כמו פכפוך של מים כצרי לנשמה . איזה אַ‑‑מְחָיֶיה להתעורר לקרירות, לריח האקליפטוסים ענקי הגזע ופכפוך הנחלים בהרמוניה . גוף נפש נשמה רוח ועולם מתעוררים יחד ולפניי יום עבודה שותק ושקט ושחרור כלשהו, אפילו מעט מזעיר . עבודה על הספר אהבה בתענוגים תחת כנפי הטבע . ערב שבת . נחמת ההרים סובבת ...
To the book |
|
|