|
|
אֵין מָזוֹר לָאַהֲבָה . בְּרֶגַע שֶׁל תֵּה מַרְוָה נִפְקָחִים שָׁמַיִם אֲפֹרִים . סָבִיב מִתְפּוֹצֵץ אָבִיב וַאֲפִלּוּ הַכִּנֶּרֶת דְּשֵׁנָה וְלוֹחֶכֶת . הַכֹּל נִשְׁאַר וְיִשָּׁאֵר, רַק אֲנִי עוֹבֶרֶת, פַּסָּה מֵרֶגַע לְרֶגַע . קֶשֶׁת יָמָיו שֶׁל הָהָר הַנִּצָּב מוּלִי אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת בִּזְמַן . לַמְרוֹת זֹאת קֶרֶן מַבָּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֵלָיו עֲלוּמָה וְנוֹכַחַת לָעַד . ההר שניצב מולי או אני מולו מגוון בירקותו . קשת ימיו איננה נמדדת בזמן כלל, כאשר אני מוצאת נחמה בכל עלה ירוק שמצטרף למחזור העונות גם בלעדיי . גם לפני שהייתי ואחרי שכבר לא אהיה . למרות זאת קרן המבט ששלחתי אליו בנקודה זו עלומה ונוכחת לעד . אז מה ? יש לי שכל פועל או נפעל ? בעיקר מתפעל . מרשה לעצמי את העייפות הטובה, המסתפקת בעצמה . מנוחה נכונה ממש . ספירת מלאי של חושים : אור עטוף וערפילי פגש אותי הבוקר, והקולות העדינים העסוקים של החרקים והציפורים ומגע האוויר בעורי וריח מתוק של עץ וניחוח פרחים - האם שכחתי איזשהו חוש ? טעם מרווה פראית בפי וחוש החרדה כמעט והתמוסס כליל . חוש האינטואיציה מרמז לי שאני במקומי והַיְתָרים הלחים ...
To the book |
|
|