|
|
את האסוציאציה הלא מודעת שביכולתה להסביר את הקשר בין המילה והצליל לבין החרדה ? ייתכן שגם גיבורת השיר, "רחל", המופיעה בשיר הזה הפכה לסמל שהדהד בליבו והשפיע על בחירתו באהובת ליבו . 164 בירושלים כמעט ערב שבת . מעט עבודה מאומצת וקשה . מנוחה ולהמשיך . הדלקתי נרות שבת לזכר המתים ולכבוד החיים ובעיקר - להאיר את האהבה שבלבי, והענווה . הייתי חלק משבט משפחתי שלם, חוליה בשלשלת וגם לבד לעצמי . האם אזכה למתנת האהבה פעם נוספת ? אכתוב על אמונה . הלילה לא אתאמץ לישון . הלילה ילך לפי דרכו . בלילה אהיה ענווה ואחשוב . כותבת את שירי הבת, חוליה יקרה שלי, לא חדלה מלא להשתחרר מהשלשלת שכרכתי סביבה . ניסיתי לסתום חור ודחקתי תינוקת לבטני והתינוקת צימחה לה חורים משלה . ואת החור לא מילאתי . הוא גמיש, ג'לטיני, גולש מצד לצד בקפלי בטני המשתפלת והולכת . זו התינוקת פרחה לה מזמן . סרבנית . בראת לי בת . בראשית שלי הייתה, ומיד לאחר החילוץ מן הרחם תדהמה . א ‑‑‑‑ ם . רגע אחד, ואחר‑‑כך שובי שובת לב . החיוך הגומתי, לעומתי . כשצלילות העיניים כמו בריכה חידתית, מקיפה, מציפה, מעיניה חוזר המבט שלי, משתקף באלפי רסיסים . האֵם נאחזת ב...
To the book |
|
|